<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג חי"ב</h1>
<h2>דף נב.</h2>
יבם אינו אוכל פי' נכסי מלוג עד שיכנוס ואם כן אינו חייב בפרקונה עד שיכנוס ודוקא פירות נכסים שנפלו לה בירושה בעודה שומרת יבם אבל נכסים שהיו לה בחיי בעלה אכיל יבם פירי ועם כל זה אינו חייב בפרקונה עד שיכנוס ואין היבם אוכל פירות אפילו בנכסי צאן ברזל עד שיכנוס וכן פסק רב אלפס ובגרסתו ואין היבמין חייבי' לפדותה אפילו נשבית בחיי בעלה. ובנכסי צאן ברזל יש מן הגדולים שכתבו שהיבם אוכל פירות והרמב"ם כתב [פכ"ב ה"י] שאין היבם אוכל פירות אפילו בנכסי צאן ברזל עד שיכנוס כתובות.
<h2>דף נג:</h2>
יבמה שנשאת ליבם ונתאלמנה יש לה מזונו' מנכסיו של בעלה הראשון כשאר האלמנות. ובעיא ולא איפשיטא אם בת היבמה שיש לה מיבם אם יש לה מזונות כשאר הבנות בנכסי אביהן ומיירי שיש נכסים לבעל ראשון כי כתובתה על נכסי בעלה הראשון דאי לא היו נכסים לראשון ויש לה כתובה על היבם כאשר כתבתי פשיטא דאית לה נמי תנאי כתובה ונזונת הבת מנכסיו כדין בנן נוקבן, וכיון דלא איפשיטא לא מפקינן ממונא ולית לה מזונות ואי תפס' לא מפקינן מיניה כדין כל תיקו דממונא כתובות.
<h2>דף סד.</h2>
אין כותבין אגרת מרד על היבמה זה הדין פשוט בגמרא כתובות זאת המימרא איתא למ"ד מצות חליצה קודמת למצות יבום שהי' משנ' אחרונה ופסק רב אלפס כי ליתה למשנה אחרונה אלא כמשנה ראשונה דמצות יבום קודמת וליתא נמי להא וכותבין (עליו) [עליה] אגרת מרד ורבינו תם פסק כמשנה אחרונה ואיתא להא ואין כותבין ועוד כתב רב אלפס בפרק (מצות חליצה) [בית שמאי] על ההיא בעי' דאם אמרה נטולה אני מן היהודים לגבי יבם כי לגבי אחר אמרינן יפר חלקו כמו שכתבתי למעלה (ואי פסיק) [ואיפסיק] היבם אינו (נבעל) [כבעל] וכופין אותו שיחלוץ לה וכתב רב אלפס וכן הלכה ונפקא מינה דלא הויא מורדת ודוקא דנדרה בחיי בעלה אבל לאחר מיתת בעלה הויא מורדת ושמעינן מינה ליתא לדשמואל דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ע"כ והקשו עליו רבינו אפרים תלמידו והראב"ד כתבו דלא שמעינן אלא דלאחר מיתת הבעל אין כופין לחלוץ אם נדרה דפשט' דמתניתין אבל להיות מורדת (לא פסידא) [לאפסידה] כתובתה מילת' [אחריתי] היא ולא שייך הכא ולא הפסיד' וגם בשתי ישיבות נחלקו בזה הפסק אם כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ולמאן דפסק דאין כותבין אם באה מחמת טענה כגון דאמרה בעינא חוטרא לידא כותבין פי' וכל זה ששניהם אינם רוצי' לחלוץ והיא אומרת ליבם והוא אינו רוצה כתובות ויבמות. אין דין מוציא שם רע בנשואי(ן) אחיו כך פשוט בגמרת כתובות [מ"ו ע"א]. יבמה אם היה היבם בורסי וכיוצא בו מאותן שכופין להוציא יכולה לומר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל כתובות [ע"ז ע"א].
<h2>דף פ:</h2>
שומרת יבם שנפלו לה נכסים כשהיא שומרת יבם בין עשה בה היב' מאמ' בין לא עשה מוכרת ונותנת וקיים כי היבם אינו אוכל מהם הפירות עד שיכנוס ואם מתה בעודה שומרת יבם נכסי' בחזקתן כלומר נכסי צאן ברזל יעמדו בחזקתן וכתובת' שהיא מנה מאתים יעמדו בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב שהן נכסי מלוג ואם נפלו לה בעודה תחתיו דבעל ידו עדיפא מידה ויורשי הבעל אוכלין פירות בחייה שהוא היבם ואינה יכולה למכור ואם מתה קודם שכנסה יורשי הבעל יורשים אותה כמו שהיה יורש אותה הבעל אם מתה תחתיו כי אלמנה או גרושה דעלמא פקע זכות הבעל מיד אבל זו האלמנה עדיפא מידה ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה כתובות וביבמו'.
יבם אינו אוכל פי' נכסי מלוג עד שיכנוס ואם כן אינו חייב בפרקונה עד שיכנוס ודוקא פירות נכסים שנפלו לה בירושה בעודה שומרת יבם אבל נכסים שהיו לה בחיי בעלה אכיל יבם פירי ועם כל זה אינו חייב בפרקונה עד שיכנוס ואין היבם אוכל פירות אפילו בנכסי צאן ברזל עד שיכנוס וכן פסק רב אלפס ובגרסתו ואין היבמין חייבי' לפדותה אפילו נשבית בחיי בעלה. ובנכסי צאן ברזל יש מן הגדולים שכתבו שהיבם אוכל פירות והרמב"ם כתב [פכ"ב ה"י] שאין היבם אוכל פירות אפילו בנכסי צאן ברזל עד שיכנוס כתובות.
<h2>דף פב.</h2>
גדול האחין שרוצה ליבם והאחי' רוצים לפוסלה לו בגט ואמ' להם אם אתם עושים בעבור נכסי אחי המת שאקח אותם אם אייבם אותה אני אחלוק לכם בנכסים ולא תפסלו אות' עלי בין יבם ואח' כך חילק בין חילק ואחר כך יבם לא עשה ולא כלום כי הכל משועבד לכתובה כדאמרינן מי שמת והניח שומרת יבם והניח נכסים במאה מנה אף על פי שכתובתה אינה אלא מנה לא ימכור שכל נכסיו אחראין לכתובה וכל זה כדי שלא תטרח לטרוף מן הלקוחות ואף על גב דאמרי' דאית לי' לה מראשון אית לה משני כל זמן שתוכל לטרוף מנכסי בעלה הראשון אין לה כלום משני. כתובות. יבם שרוצה למכור בנכסי אחיו כיצד יעשה אם כהן הוא יעשה סעודה ויתפייס ואם ישראל הוא מוציאה בגט ומחזירה ולא יאמר לה הרי כתובתך מונחת על השולחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובה. פרש"י מגרשה ומגבה לה כתובתה ומוכר מה שירצה ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה או אפי' מחזירה מוכר כל זמן שירצה שאין מעכבת למכור אלא יבמה שאין היבם כותב לה כתובה ולא כתב לה דקני ודקנינא ואין כתובתה אלא על נכסי בעלה הראשון אבל אי כתב לה כתובה ושמחזירה וכתב לה דאקני ודקנינא לא מצי מעכבא כתובות [פ"א ע"א]. אם היה חייב לאחיו מנה ומת והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וכתב רב אלפס אף על גב דהא מתניתא סבירא ליה כמאן דאמר מטלטלי משעבדי לכתובה ואף על גב דלית הלכתא כותיה כיון דתקינו האידנא ממטלטלי למיגבי כתובה עבדינן כוותיה והראב"ד תמה עליו דליתא להא אפילו לאחר תקנה והרב רבינו אשר חזק דברי רב אלפס וכן עיקר כתובות [פ"א ע"ב]. הניח אחיו המת מעות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כי הן שלו ככתובת' וכן פירות התלושין מן הקרקע כל הקוד' בהן זכה בהם הוא או היא קדם הו' זכה בהם קדמה היא ילקח בהם קרק' והוא אוכל פירות המחוברין לקרקע שלה כי הן משועבדי' לה וכ"ז למ"ד מטלטל' לא משעבדי לכתוב' אבל אחר תקנה אפי' תלושין מוציאין מידו וילק' בהן קרקע והוא אוכל פירו' כתובות [פ' ע"ב]. כנסה הרי היא כאשתו לכל דב' ומגרש' בגט. ויורש נכסי אחי המת אפי' יש לו אב ואם החזיר' לית לה אלא כתובה וכתובתה על נכסי בעל הראשון ואם נכסים לראשון תקינו לה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כתובות [שם] פירוש אע"פ שהיו נכסים לראשון כשמת וישתדוף תקינו לה רבנן משני.
<h2>דף קז:</h2>
שלשה חדשי' צריכה להמתין ראשונים נזונת משל בעל מכאן ואילך לא משל יבם ולא משל בעל עמד בדין וברח נזונת משל יבם. וכתב הרב רבינו אשר ודוקא כשעמד בדין ונתרצה בדין ליבם וברח דכיון שסופו ליבם הרי היא כבר כאשתו אבל לא נתרצה ליבם אלא לחלוץ ואירע לו אונס אינו חייב במזונות ודוקא ברח תקינו לה מזונות אבל לא ברח לא דאינו מצוי שיעכב מליבם כיון דאיתיה קמן ונתרצה ואפי' אירע אונס שנתאחר זמן מועט לא תקינו לה מזונות אם לא שתבא לבית דין ותתבע שיתן לה מזונות או [י]יבם. ואין מעשה ידיה שלו אפילו יתן לה מזונות עד שיכנוס. ועוד פשוט נפלה לפני יבם קטן אין לה מזונות לא מיבם ולא מבעל משמיא קנסוה ביבמות.
